אנחנו מכירים כל כך הרבה שנים.
שרתנו יחד בצבא ומשם התחילה דרכנו המשותפת.
אני- בת קיבוץ שגדלה בחממה, לא מכירה שירים במזרחית ולא מודעת כלל לנושא העדות בישראל.
אבא שלי כל פעם צוחק עלי שכששאלו אותי בבסיס מאיזו עדה אני, לא ידעתי מה לענות. לא הבנתי בכלל את השאלה.
אז הגעתי הביתה ושאלתי את ההורים כי הייתי חייבת לחזור עם תשובה... (אז עוד לא היו טלפונים בבתים שלא לדבר על ניידים).
אז התשובה היתה מורכבת- כי אני "מעורבת".
הוא- מרוקאי גאה שהיה לו ברור תמיד מאיזו עדה הוא.
בנינו יחד חיים משותפים- כל אחד עם המשא שהוא הביא מהבית.
אני חושבת שאפשר לגשר בין תרבויות, רק צריך לדעת לקבל ולכבד את השני. ואם יוצאת אהבה- בכלל טוב.
ושתמיד תפרח האהבה ביניכם.